האם חברה המייבאת מוצרי גלם לצורך הרכבת מוצר במפעליה בישראל וייצוא המוצר לחו"ל, זכאית לדרוש מרשויות המכס להשיב לה את מיסי היבוא ששולמו על ידה, בגין יבוא אותם חומרי הגלם המשמשים בייצור המוצר המוגמר לייצוא?
שאלה זו נדונה בבית המשפט העליון בע"א 4219/99 מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ נ. שלדות מפעלי מתכת בע"מ. פסק דין זה, קבע לראשונה כללים ביחס לזכות ההישבון בגין מסי יבוא, לפי שיטת האחוזים ובהתייחס לסעיף 160 לפקודת המכס.
לפסק הדין חשיבות יתרה לחברות העוסקות ביצוא מוצרים לחו"ל, ובפרט לחברות העוסקות ביבוא טובין מחו"ל לשם הרכבתם כמכלול בישראל, כמוצר מוגמר, ויצוא המוצרים המורכבים לחו"ל.
עיקרי ההלכות אשר נקבעו על ידי בית המשפט העליון, יפורטו בקליפת האגוז, כדלקמן:
1. נישום המייבא מוצרי גלם, לצורך ייצור מוצרים לייצוא, זכאי לדרוש מרשויות המכס, השבת מסי היבוא ששולמו על ידו בגין יבוא אותם חומרי הגלם שמשמשים בייצור מוצרים לייצוא (להלן: "הישבון").
2. על פי העובדות בתיק שנדון בפני בית המשפט העליון, חושב ההישבון ע"י חברת שלדות לפי שיטת האחוזים, דהיינו חושב אחוז מסי היבוא בכל דולר ייצוא. חישוב זה מבוצע עפ"י סה"כ מסי היבוא ששולמו בשנה הקודמת, מחולק בסה"כ ייצוא באותה שנה.
3. על בסיס שיטה זו, מקבל היצואן מרשויות המכס, השבת מסי היבוא ששולמו על ידו בכל חודש וחודש בגין היצוא שבוצע באותו חודש. הסכומים נקבעים עפ"י הצהרת הנישום ביחס לתשלומי העבר הכוללת הצהרה כי הנישום יודיע על כל שינוי באחוזי התשלום בעתיד.
4. בתיק הנדון, נערכו ביקורות ע"י רשויות המכס אצל חברת שלדות ואז נסתבר כי החברה קיבלה סכומי הישבון מעבר לסכומים המגיעים לה.
5. חברת שלדות טענה כי יש לראות בסכומי ההישבון שנקבעו לפי שיטת האחוזים, מעין שומה סופית, שלא ניתן לשנותם, גם אם הוכח כי תשלומי ההישבון שקיבלה החברה – שולמו ביתר.
6. בית המשפט העליון דחה טענה זו וקבע כי תכליתו של ההישבון הינה השבה רק של מסי יבוא ששולמו בפועל, וממילא אין לראות בקביעה לפי שיטת האחוזים קביעה סופית, אלא קביעה זמנית הניתנת לשינוי בהתאם לבדיקת רשויות המכס.
7. מסקנת בית המשפט העליון מבוססת על ההנחה שכאשר תשומה מסויימת יובאה ולאחר מכן יוצאה בגדרי מוצר אחר, אין הצדקה לחייב במסי יבוא משום שבסופו של דבר לא אירע יבוא אמיתי ומלא. תכליתו של ההסדר אינו עידוד היצוא או מתן סובסידיה ליצואנים, אלא השבה והשבה בלבד.
8. בנוסף טענה החברה, כי בכל מקרה, חלים עליה תנאי הפטור המפורטים בסעיף 3 לחוק מסים עקיפים, לפיהם פטור נישום מתשלום המס החסר, בהתקיים 3 תנאים מצטברים:
"3. א. החסר לא נבע מחמת ידיעה בלתי נכונה שמסר הנישום או מחמת שלא מסר ידיעה שהיה חייב למסרה;
ב. הנישום לא ידע, ובנסיבות הענין לא היה צריך לדעת, על קיומו של החסר;
ג. הנישום מכר את הטובין בתום לב, לפני דרישת תשלום החסר במחיר שלא נכלל בו אותו חסר."
9. בית המשפט העליון דחה גם טענה זו וקבע כי משלא דיווחה חברת שלדות, מיוזמתה, ובאופן עצמאי על השינויים שחלו באחוז ההישבון (למרות שידעה על השינוי או היתה אמורה לדעת), הרי שלא מתקיימים תנאי הפטור המיוחד לפי סעיף 3ב. לעיל.
10. הרציונאל העומד בבסיס פסק הדין, מבוסס רובו ככולו על עיקרון ההשבה, דהיינו לא ניתן לבצע השבה, של סכום אשר מלכתחילה לא שולם. לפיכך, שלדות לא היתה רשאית לדרוש השבה של סכומים אשר מלכתחילה לא שולמו על ידה.
11. המשמעות האופרטיבית של פסק הדין נוגעת לתכנון תשלום מיסי היבוא ע"י חברות הבוחרות לתבוע הישבון לפי שיטת האחוזים, שכן שינויים שיחולו באחוז ההישבון, עלולים לגרום לחיוב עתידי של החברה בהפרש שבין סכומי ההישבון שנתקבלו על ידי החברה מאגף המכס, לבין תשלומי מסי היבוא ששולמו בפועל ע"י החברה, בכל חודש וחודש.
12. יתרה מזאת, חברה אשר לא תדווח מיוזמתה, מעת לעת, על שינויים באחוז ההישבון, לא תהיה רשאית להסתמך על תניית הפטור בסעיף 3 לחוק מסים עקיפים, שכן יש לראות את החברה כמי שצריכה לדעת על קיומו של הפרש בין אחוז ההישבון, לבין תשלומים ששולמו על ידה למנהל המכס מידי חודש בחודשו.