דף הבית >> מאמרים >> נושא: דיני עבודה >> גזל סוד מסחרי ע"י עובד לשעבר

גזל סוד מסחרי ע"י עובד לשעבר

להלן עדכון בדבר פרסומן של שתי החלטות אשר ניתנו בעניין גזל סודות מסחריים של מעביד ע"י עובד לשעבר:

א. ת"א 425-02-11 (בית משפט מחוזי מחוז מרכז) רם פל סלולר סטופמרקט בע"מ נ' לבנברג ואח' – ניתן ביום 23.5.11.

1.    התובעת, חברת רם פל, הגישה בקשה למתן סעדים זמניים למניעת גזל של סודות מסחר מכח חוק עוולות מסחריות וחוק עשיית עושר ולא במשפט.

2.    רם פל עוסקת בסחר במכשירים סלולריים בארץ ובחו"ל, ומהווה "שחקן" ותיק בשוק. הנתבע 1 החל לנסות ולפתח את עסקיו באותו תחום לפני כשנתיים, וזאת באמצעות חברה שהקים באותו תחום - הנתבעת 2.

3.    אחד מסוכני המכירות של התובעת (מר טיבריו לוי) העביר לנתבע 1, במהלך עבודתו ברם פל, מידע עסקי של התובעת. מתוקף תפקידו אצל רם פל היתה ללוי נגישות למידע עסקי זה, לרבות מידע בדבר זהות הגופים ואנשי הקשר עימם סחרה רם פל ("הקונטקטים").

4.    כאשר נודע הדבר לרם פל פוטר לוי והוגשה נגדו תלונה במשטרה, והוא מצידו החל לעבוד אצל הנתבעת מס' 2 זמן קצר לאחר פיטוריו.

5.    רם פל ביקשה כי יינתן צו מניעה האוסר על הנתבעים להשתמש בסודותיה המסחריים שהועברו אליהם ע"י לוי, וכן ביקשה צו המחייב את הנתבעים להשמיד מידע זה. 

6.    טענת רם פל הינה שהמידע בדבר הקונטקטים והעסקאות שביצעה הינו סוד מסחרי כהגדרתו בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות. רם פל ערכה אבחנה בין מידע על הצעות קונקרטיות המצוי ברובו בזירות מסחר פתוחות (אינטרנט), לבין מידע על טיבם, אמינותם והעדפותיהם של "שחקנים" הפועלים בשוק, שהוא מידע שנצבר אצלה בעקבות השקעת משאבים, ולכן הינו בגדר סוד מסחרי.

7.    טענת הנתבעים היתה כי מדובר במידע גלוי ופומבי.

8.    בית המשפט קבע כי לאור הודאת הנתבע 1 כי קיבל ממר לוי את המידע, ולאור העובדה כי לא יכול היה להסביר מדוע היה זקוק למידע זה ממר לוי דווקא (שהרי לטענתו מדובר במידע גלוי), הרי שמדובר בסוד מסחרי שהועבר באופן אסור. עוד נקבע כי העסקת לוי ע"י הנתבעים נובעת מהסודות המסחריים שהגיעו אליו במהלך עבודתו אצל רם פל.

9.    בית המשפט קבע כי גם אילו היה מניח כי המידע בדבר ההצעות לרכוש ולמכור מכשירים סלולריים הינו מידע גלוי המופיע באינטרנט, הרי שהידע הרב הנדרש לצורך סינון המידע וניתוחו הינו מידע שאיננו נחלת הכלל. בית המשפט עורך, בעניין זה, הבחנה בין מידע גולמי וגלוי שאינו מהווה סוד מסחרי, לבין מידע איכותי המנתח את המידע הגולמי ואשר הינו מוגן כסוד מסחרי.

10.    בית המשפט הפנה לע"א 9046/96 בן ברוך נ' תנובה, שם נקבע כי: "רשימת לקוחות תוכל להוות סוד מסחרי המגיע לכדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה, ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן".

11.    עוד הפנה בית המשפט לע"ע 80/08 דאטא פול בע"מ נ' יניב טכנולוגיות מדיה בע"מ (שנסקר באריכות במכתבנו מיום 15.1.08) שם נקבע: "על מנת שרשימת לקוחות תהווה סוד מסחרי צריך להיות בה מידע המעניק יתרון מסחרי לבעליו, מידע סודי ולא נגיש לציבור, כמו גם מידע שיצירתו כרוכה בהשקעת מאמץ, זמן וממון... כאשר מדובר במקרים בהם דרוש מאמץ מיוחד להשיג את הרשימה וכאשר יוכח כי יש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה מן המוכן".

12.    בית המשפט הוסיף כי גם הודאתו של הנתבע 2 כי נכשל בתחום החדש במשך שנה וחצי, ורק לאחר הצטרפות מר לוי הצליח לבסוף, מלמדת כי המידע שהיה ללוי ועבר לנתבעים לא התמצה ברשימת לקוחות בלבד אלא במידע "מזוקק".

13.    הנתבעים טענו עוד כי מדובר בשוק דינמי ולכן המידע כבר איננו בגדר סוד לאור הזמן שחלף. בית המשפט דחה טענה זו וקבע כי לפחות חלק מהמידע בדבר איכותם של שותפי מסחר פוטנציאלים הוא בעל ערך לתקופה לא קצרה.

14.    בית המשפט קבע כי מאזן הנוחות נוטה באופן ברור לטובת רם פל ממס' סיבות:
א.    הנתבע 1 הודה כי גזל את סודות המסחר של רם פל ע"י קבלתם מלוי.
ב.    הנתבעים מעסיקים את לוי שמעל במהלך עבודתו באמון שניתן בו, ולכן סביר  כי יש להם באמצעותו נגישות לסודות התובעת.
ג.    היכרות הנתבעים את סודות התובעת יוצרת חשש כי יגרמו לתובעת נזקים ע"י גזילת עסקאותיה.
ד.    לאור אופי המידע קשה להוכיח מתי נעשה שימוש בסודות המסחריים, והסיכוי שהתובעת תפוצה אם לא ינתן סעד זמני הינו נמוך.
ה.    הנתבעים הם "שחקנים חדשים" בשוק, ולכן האיסור שיפנו לקונטקטים של רם פל לא יגרום להם נזק רב.
ו.    גודל השוק, והיותו גלובלי ודינמי מלמדת שהדרה חלקית של התובעים ממנו לא תגרום לפגיעה של ממש ברמת התחרותיות שלו.

15.    בית המשפט קבע כי נאסר על הנתבעים לעשות שימוש במידע האמור, וכן נאסר עליהם ליצור קשר עם אנשי קשר שעימם היה מר לוי בקשר, ועם לקוחות וספקים שהתובעת עשתה עימם עסקאות במהלך שנתיים לאחר פיטורי לוי. אין מניעה כי יתקשרו בהצעות דרך האינטרנט, ובכל מקרה אחר עליהם לפנות לנאמן כדי לוודא כי ההתקשרות המבוקשת איננה אסורה.

ב. ס"ע (ת"א) 1754-02-11 חיטים נוי בע"מ ואח' נ' בלמש – ניתן ביום 17.4.11.

16.    המשיב (בלמש) עבד כראש צוות אצל המבקשת, שהינה חברה למתן שירותי גינון. כשעזב לאחר כשנתיים, הקים המשיב עסק מתחרה וחלק מלקוחות החברה עברו אליו. החברה ביקשה צו מניעה זמני, שיורה למשיב שלא לפנות אל מי שהיו לקוחותיה ולא להתקשר איתם בקשר לשירותי גינון.

17.    בית הדין קבע כי לא כל ידע או נסיון מקצועי שרוכש עובד בתקופת עבודתו הינו בבחינת "סוד מקצועי. כך, בעניין זה נקבע כי הידע שרכש העובד איננו חורג מהידע והנסיון שמקובל שעובד רוכש ואיננו סוד מסחרי הראוי להגנה.

18.    נקבע כי לא הוכח שהמשיב עשה שימוש בסוד מסחרי של החברה. אמנם קיומה של רשימת לקוחות מקלה על הגישה אליהם, אך אין בכך כדי להפוך אותה לסוד מסחרי.

19.    עוד נקבע כי אילו היה מוכח שהמשיב הכיר את פרטי ההתקשרות והתשלום עם לקוחות החברה כאשר הציע להם הצעת מחיר, ניתן היה לראות בכך שימוש בסוד מסחרי, אך הוכח כי המשיב כלל לא היה מעורב בסיכום תנאי ההתקשרות עם לקוחות החברה ולא עסק בגביית כספים מהם.

20.    בית הדין קבע כי מאחר ובהסכם העבודה שבין הצדדים לא נכללה תניית אי תחרות או כל מגבלה אחרת על חופש העיסוק, הרי שעל בית הדין להשלים את החסר עפ"י תכלית ההסכם, הנוהג המקובל, ועקרון תום הלב. אלה מחייבים יצירת איזון בין האינטרס של העובד להגנת חופש העיסוק ולהתפתחותו בתחום, לבין האינטרס הקנייני של המעביד והאינטרס הציבורי שעובד לא ינצל את מעבידו ויפגע בו.  

21.    לדעת בית הדין תכליתו של הסכם עבודה איננה מתיישבת עם זכותו של עובד שהתפטר להציע ללקוחות המעביד שירות זהה במחיר מוזל. ניצול קשרי העובד עם הלקוחות אינו מתיישב עם חובת תום הלב והנאמנות שבין הצדדים. החריג הינו אם זיקת הלקוח לעובד גדולה מזיקתו למעביד (למשל בן משפחה, חבר), אך ככלל עובד אינו רשאי, בשם חופש העיסוק, לבסס את עסקו על מאגר הלקוחות של המעביד. 

22.    נקבע כי הכמות המשמעותית של הלקוחות שעברו לעבוד עם המשיב, כולל לקוחות "מובהקים" של החברה, וכאלה שאין להם זיקה מיוחדת למשיב – מלמדת כי הלקוחות עברו אל המשיב משום שהציע להם הצעה זולה יותר עבור אותו השירות, וכי המשיב התנהג בחוסר תום לב

23.    למרות זאת לא נתן בית הדין את צו המניעה המבוקש, שכן איסור התחרות לא נקבע במפורש בהסכם שבין הצדדים, ולא מדובר בשימוש בסוד מסחרי, כך שלכל היותר יהיו המבקשים זכאים לפיצוי כספי.

24.    עוד נקבע כי הבקשה שמשמעה שינוי המצב הקיים הוגשה בשיהוי ניכר, וכיום הלקוחות כבר לא יחזרו לעבוד עם החברה.
25.    הסעד היחיד שניתן היה כי הצו הזמני ישאר בתוקפו למשך 6 חודשים מיום סיום עבודתו של המשיב בחברה, דהיינו המשיב לא יפנה בתקופה זו ללקוחות החברה שאצלם עבד מטעמה.

לסיכום:
המדובר בשתי החלטות שתוצאותיהן שונות עקב העובדה כי במקרה הראשון נקבע כי מדובר בסוד מסחרי, ואילו במקרה השני נקבע כי אין זה כך.
ההבחנה מתבססת על מהות המידע שבידי העובד, כלומר האם מדובר אך ורק ברשימת לקוחות שפרטיה ניתנים להשגה בנקל, או שמדובר במידע איכותי המעניק למחזיק בו ערך מוסף מעבר לרשימה השמית.
מאת: יהונתן כאהן, עו"ד*
תאריך: 14.6.2011