דף הבית >> מאמרים >> נושא: מיסוי עקיף מכס, דיני מכס ומס קניה >> בית המשפט העליון: תמלוגים פטורים מתשלום מכס

בית המפשט העליון - תמלוגים ששילמו יבואני מותגים יהיו פטורים ממכס

מאת: יהונתן כאהן, עו"ד*
תאריך: 7.11.09

1.    ביום 1.11.16 ניתן ע"י בית המשפט העליון (כב' השופטת חיות) פס"ד בעניין ע"א 5885/13 ע"א 5993/13 מרוידקס מוצרי גלישה (2004) ואח' נ' מדינת ישראל – אגף המכס והמע"מ, שדן בערעור של 3 חברות וערעור נגדי של המכס, על פסק דין שקבע כי החברות המייבאות פריטי אפנה מיצרנים בחו"ל (הספקים) אינן צריכות לשלם מכס גם בגין התמלוגים שהן משלמות לחברות שהן הבעלים של סימני המסחר (המרשות).

2.     המכס טען כי למחיר הטובין, שעליהם שולם מכס בשיעור 12%, יש להוסיף גם את התמלוגים ששולמו לבעלי סימני המסחר, שכן לשיטת המכס, גם מחיר זה הינו חלק מהמחיר הכולל של הטובין לצורך חישוב המס.

3.    הדיון נסב סביב סעיף 133 (א) (3) לפקודת המכס הקובע כי "לצורך קביעת ערך העסקה כאמור בסעיף 132, יווספו למחיר העסקה... תמלוגים ודמי רשיון המתייחסים לטובין, שהיבואן חייב בתשלומם, במישרין או בעקיפין, כתנאי למכירת הטובין בישראל על ידו". 
4.    היבואניות טענו כי יכלו לרכוש את הטובין מבלי לשלם תמלוגים, ואילו המכס טען כי מאחר והיבואניות לא יכלו למכור את הטובין בלי לשלם תמלוגים, הרי שיש להטיל מס גם על התמלוגים.

5.    בית המשפט העליון אימץ את הכרעת בית המשפט המחוזי שקיבל את הפרשנות של היבואניות, ולפיה יש להוסיף למחיר העסקה החייב במס, רק תמלוגים ודמי רשיון שתשלומם מהווה תנאי למכירת הטובין לייצוא למדינה המייבאת.

6.    כן נקבע כי גם במדינות אחרות נוהג אותו הכלל, וקבלת הפרשנות של רשות המיסים, הסותרת את תכלית החקיקה, תביא לכך שמדינת ישראל תהיה המדינה היחידה שתחייב במכס תמלוגים ודמי רשיון המשולמים עבור טובין מיובאים, גם כאשר תשלומם אינו מהווה תנאי לרכישתם בחו"ל.
7.    השאלה מתי ניתן לומר כי מכירה מסוימת של טובין כאמור אכן מותנית בתשלום של תמלוגים או דמי רשיון, תלויה בנסיבות כל מקרה, לרבות מידת מעורבותו של בעל סימן המסחר בתהליך הייצור.

8.    כלומר, הכללים הנהוגים באיחוד האירופי ובארצות הברית בקשר לחיוב של תמלוגים ודמי רשיון במכס, אינם מצמצמים עצמם רק לאמור בתנאי החוזה של עסקת הייבוא (כטענת המכס), אלא הם בוחנים את מכלול נסיבות העיסקה ואת היחסים המסחריים שבין היבואן, הספק ובעל סימן המסחר ("המרשה").
9.    לכן, קבע בית המשפט, יש לבחון את השאלה האם יש ליבואן אפשרות מעשית לרכוש את הטובין המיובאים על ידו, מבלי להתחייב בתשלום תמלוגים או דמי רשיון.

10.    לצורך זה יש לבחון בראש וראשונה את ההסכמים בין היבואן, הספק והמרשה. 

11.    בנוסף, ניתן להסיק על העדר אפשרות מעשית לרכוש את הטובין מבלי להתחייב בתשלום תמלוגים או דמי רשיון במקרים הבאים:

       א.    כאשר יש ראיות שמצביעות על שליטה ישירה או עקיפה של המרשה ביבואן או בספק. 

       ב.    כאשר יש ראיות שמצביעות על כך שהמרשה שולט בידע, בחומרים או ברכיבים הדרושים לייצור הטובין המיובאים (למשל כשהטובין מיוצרים עפ"י               פטנט השייך למרשה, או שהמרשה מספק את הידע הטכני לייצור הטובין).

       ג.    כאשר יש ראיות שמצביעות על שליטה ישירה או עקיפה של המרשה בתהליך ייצור הטובין המיובאים מעבר לנדרש לצורך בקרת איכות.

       ד.    כאשר יש ראיות שמצביעות על שליטה של המרשה בתהליך הרכש של הטובין המיובאים (למשל אם המרשה מכתיב את זהות הספק או סוכן        
              הרכש).

12.    עוד נקבע בפסק הדין כי אין מניעה להטיל מכס על תמלוגים ודמי רשיון החייבים במס הכנסה, ואף אין להפחית מערך הטובין החייבים במכס, מס הכנסה שנוכה מתמלוגים או דמי רשיון שהועברו למרשה.

13.    המשמעות האופרטיבית של פסק הדין הינה כי על היבואן להקפיד בראש וראשונה על נוסח ההסכמים בינו לבין הספק והמרשה בנוגע לתגמולים ודמי רשיון. כמו כן, יש לשים לב למידת מעורבות המרשה בייצור הטובין, שליטתו בידע ובתהליכי הרכש וההפצה, ולהבהיר נושא זה ככל שניתן על מנת לבסס כראוי המנעות חוקית מתשלום מכס גם בגין התמלוגים ודמי הרשיון.